בע"מ נ' כנפי

פסק דין

כללי

בפניי תביעה כספית לתשלום הסך 20,000 ₪.

התובעת הינה חברה פרטית העוסקת, בין היתר, בהשכרת אולמות אירועים. הנתבע, אשר ביקש לערוך טקס בר-מצווה לבנו, פנה הוא אל הנתבעת באמצעות אביו וביקש לשכור את שירותיה לצורך כך.

הטענות מפי התובעת

לטענת התובעת, אביו של הנתבע פנה אליהם וביקש להזמין את האולם. בין הצדדים סוכם על הזמנת 350 מנות רגילות ו- 80 מנות רזרבה בעלות של 110 ₪ למנה. עוד הזמין הנתבע 100 מנות לשבת חתן בעלות של 30 ₪ למנה.

לטעמה של התובעת, ההזמנה לא כללה מנת ילדים וכל המנות היו זהות.

במועד כלשהו לפני האירוע, ביקש הנתבע להגדיל את מספר המנות ולהעמידם על 330 מנה.

בפועל, ביום האירוע, כך לטענת התובעת, נכחו באירוע 414 מוזמנים – 330 שאינם שנויים במחלוקת ונפתחו עוד 7 שולחנות רזרבה לפי 12 איש לכל שולחן קרי, עוד 84 אורחים. הכל בעלות של 110 ש"ח למנה.

לזאת יש להוסיף את 100 המנות של שבת חתן בעלות של 30 ₪ למנה. בכך, עמד חובו הכולל של הנתבע על סך של 48,540 ₪.

אלא מה, הנתבע עשה דין לעצמו, וערך חישובים משלו. בהתאם לחישוביו, חייב הוא לתובעת סך של 38,150 ₪ וזה הסכום אשר שולם על ידו בשיק לידי התובעת.

מכאן התביעה המונחת בפנינו, לתשלום ההפרש שבין שני הסכומים.

התובעת מציינת כי, הדברים סוכמו בין הצדדים וההצעה התקבלה אצל הנתבע. אולם, ההצעה לא נחתמה בשל דוחק הזמן והעובדה שהסיכום היה בצל "מלחמת לבנון השניה".

נעבור עתה לטענות כפי שבאו מפי הנתבע

לטעמו של הנתבע, ההזמנה נערכה בכתב ידו של מנהל התובעת על גבי תפריט האולם. זו היא ההזמנה האמיתית אשר פרטיה סוכמו בין התובעת לבין אביו של הנתבע.

הנתבע הטעים כי, בכלל, האירוע היה מתוכנן להיערך בתאריך מוקדם יותר ובאולם אחר, אך, ובשל פרוץ מלחמת לבנון השניה, כל התוכניות השתנו. מכאן פנייתו של הנתבע באמצעות אביו אל התובעת לשכירת המקום.

הנתבע מצידו טען להרבה ליקויים ותקלות במהלך האירוע. כך למשל, טען הוא כי התובעת פתחה את האולם בפני האורחים טרם סיום מופע הקברט – זאת בניגוד מוחלט למוסכם בין הצדדים. כן, טען הוא ל- אי הגשת קינוח בכניסה, לא היתה עוגת בר מצווה, לא היה מזנון שתיה קלה וחריפה במהלך מופע הקברט, תלונות האורחים על איכות המזון ועוד.

מעבר לכך, הוסיף הנתבע בהדגישו כי, הסיכום מלכתחילה היה ל- 300 מנות ו- 150 רזרבה במחיר של 105 ₪ למנה ועוד מנות ילדים במחיר של 50 ₪ למנה. יום לפני האירוע, שונתה ההזמנה ל- 330 מנות, זאת לבקשת התובעת.

באשר למנה עבור "שבת חתן", מעולם לא סוכם על תשלום הסך 30 ₪ למנה ואף נמסר לאביו כי המחיר המקובל הוא 25 ₪, לכל היותר.

בהתאם לחישובי הנתבע, ולאחר ספירת מספר האורחים בהתאם לצילום הוידאו ומעטפות המתנות, ספירה זו הביאה – 331 אורחים מתוכם 24 ילדים. בהתאם לכך, הנתבע ערך את חישוביו ובכך שילם הוא סך של 105 ₪ למנה עבור 330 מנות ובנוסף, סך של 50 ₪ למנה עבור 20 מנות. בכך, לטעמו, פרע הוא את החוב במלואו ולא נותר חייב מאומה לתובעת.